אז איך הכל התחיל?
אפשר להגיד שבערך...בגיל 3, כשינון התחיל לצייר.
בהתחלה זה היה כיף, במיוחד לאמא הניה (היום כבר סבתא הניה) ששמה לב לפוטנציאל חריג והתחילה לשמור ציורים כשמאחורה היא מציינת לעצמה גיל ומה מצויר (כי זה עדיין לא היה כל כך ברור).
בשלב כלשהוא הפרפקציוניזם נכנס לתמונה, ואז היו גם רגעים מתסכלים... את הציורים של התקופה הזו אמא הניה נאלצה להוציא מהפח וליישר...
מפה לשם גלופות לחולצות, ציורי קיר חובבניים, הזמנות לחתונות וכל מיני חלטורות כאלה ואחרות.
ואז איילת הגיעה.
איילת לא סתם מקשקשת, איילת למדה אומנות!
איילת הכניסה את העומק לציורים. נתנה להם משמעות וידעה לכוון להתאמה מדויקת של צבעים וקומפוזיציות נכונות.
מן שילוב מושלם כזה בין ראש לרגש. זאת איילת.
רגע אחד של אומץ, כזה שלא ברור מאיפה הגיע, ו...פתחנו עסק.
משכנה לשכנה, מפה לאוזן, משיתוף לשיתוף.
והנה אנחנו פה היום.
ינון ואיילת.